אתיופיה מתמודדת עם מבחן חדש באיזון האזורי עם חזרת הסכסוך בטיגראי
Jerusalem Africa Desk ·
הקרבות המחודשים בטיגראי מאיימים על ההסדר הפוסט-מלחמתי השברירי של אתיופיה בדיוק כאשר אדיס אבבה מחפשת תפקיד רחב יותר בפוליטיקה של הים האדום ושותפויות עמוקות בחקלאות, בטכנולוגיה ובביטחון המים. התוצאה היא פער מתרחב בין שאיפותיה האזוריות של אתיופיה לבין אתגרי הביטחון הפנימיים הלא פתורים שלה.
אתיופיה מתמודדת עם מבחן חדש באיזון האזורי עם חזרת הסכסוך בטיגראי
הקרבות המחודשים בטיגראי מאיימים על ההסדר הפוסט-מלחמתי השברירי של אתיופיה בדיוק כאשר אדיס אבבה מחפשת תפקיד רחב יותר בפוליטיקה של הים האדום ושותפויות עמוקות בחקלאות, בטכנולוגיה ובביטחון המים. התוצאה היא פער מתרחב בין שאיפותיה האזוריות של אתיופיה לבין אתגרי הביטחון הפנימיים הלא פתורים שלה.
אתיופיה עומדת שוב בפני האפשרות שהקונפליקט הפנימי ישנה את מעמדה האזורי.
ב‑23 בספטמבר, כוחות טיגריים השתלטו על נמלי תעופה בצפון אתיופיה והתנגשו עם כוחות פדרליים באפר ארץ שכנה, סימון הפירוק החמור ביותר עד כה של מסגרת השלום שסיימה את מלחמת טיגראי 2020‑2022.
ההתפתחויות מתרחשות ברגע רגיש.
אדיס אבבה מנהלת במקביל יחסים מתדרדרים עם אריתריאה, מחפשת גישה רחבה יותר לים האדום, מתמודדת עם התנגדות מזוינת בכמה אזורים ומנסה להרחיב שותפויות דיפלומטיות וכלכליות עם מדינות כולל ישראל.
לאתיופיה, הבעיה הולכת ומתעצמת למימד של רוחב אסטרטגי.
הממשלה רוצה למקם את המדינה כשחקן מרכזי פוליטי, כלכלי וביטחוני בקצה אפריקה.
מלחמה פנימית מחודשת עלולה להפוך שאיפה זו לקשה משמעותית.
טיגראי חזרה לקונפליקט פתוח
האיום המיידי ביותר מגיע מצפון אתיופיה.
ב‑23 בספטמבר, כוחות טיגריים השתלטו על נמלי תעופה במקלה ובשירה וכפי שמדווחים מקורות מרובים מצוטטים על‑ידי AFP, גם באקסום.
חברת Ethiopian Airlines השעיתה טיסות לכל שלושת הנמלים.
קרבות פרצו גם בין כוחות טיגריים לפדרליים באפר ארץ שכנה, כולל סביב אבאלה וארבטי. AFP דיווחה שכוחות טיגריים התקדמו גם למקומות נוספים, אם כי חלק מהטענות לא ניתנו לאימות עצמאי.
הקרבות מייצגות הסלמה משמעותית לאחר חודשים של פגיעות ברחפנים, תנועות חיילים והידרדרות פוליטית.
הממשלה הפדרלית והחזית לשחרור העם של טיגראי (TPLF) לחמו במלחמה הרסנית בין 2020 ל‑2022.
הקונפליקט הסתיים רשמית עם הסכם פריטוריה, שנחתם תחת חסות האיחוד האפריקני בנובמבר 2022.
הסכם זה יצר שלום מתוח במקום הסדר פוליטי שלם.
הוראות מרכזיות נותרו בלתי פתורות, כ‑מיליון אנשים נותרו מפונים, והחלוקות הפוליטיות בטיגראי העמיקו בשנים הבאות.
עד סוף 2025, התפרצו שוב התנגשות מזדמנת.
ההתקפה של ספטמבר מעמידה כעת את עתיד תהליך השלום בספק רציני.
הקונפליקט כבר לא רק על טיגראי
אחת השינויים החשובים מהמלחמה הקודמת היא סביבת הפוליטיקה סביב ה‑TPLF.
ב‑21 בספטמבר, ה‑TPLF הודיעה שהצטרפה לשישה תנועות מזוינות אתיות אחרות בקואליציה חדשה שמטרתה להפיל את ממשלת ראש הממשלה אביי אחמד.
הקואליציה כוללת קבוצות מרקעים אתניים ופוליטיים שונים, ביניהן פלגים הקשורים לתנועת פנו האמהרית ולצבא השחרור האורומו.
חלק מהכוחות הללו לחמו זה נגד זה במלחמת טיגראי הקודמת.
הנכונות שלהם לשתף פעולה כעת מדגימה את המידה שבה ההתנגדות לאדיס אבבה יצרה יישורים טקטיים חדשים.
הקואליציה לא צריכה באופן אוטומטי להיחשב כמורד לאומי מאוחד.
חבריה מחזיקים בתביעות טריטוריאליות, מטרות פוליטיות וטענות היסטוריות שונות.
חלקם נשארים אויבים לשעבר.
אך גם תיאום מוגבל יכול לסבך את תכנון הביטחון של הממשלה הפדרלית על‑ידי כפייה לנהל כמה תיאטראות מזוינים במקביל.
אתיופיה כבר מתמודדת עם מרידות וחוסר יציבות מזוינת באמהרה ובאורומיה.
מלחמה רחבת היקף מחודשת בטיגראי עלולה לכן למתוח משאבי צבא פדרלי על פני כמה חזיתות.
אריתריאה היא המשתנה החיצוני המסוכן ביותר
ההידרדרות ביחסים בין אתיופיה לאריתריאה הופכת את הקונפליקט המחודש בטיגראי למסוכן במיוחד.
אריתריאה לחמה לצד כוחות פדרליים אתיים במלחמת 2020‑2022.
היום, הקשר בין אדיס אבבה לאסמרה הידרדר באופן חד.
הממשלה האתיופית האשימה את אריתריאה בתמיכה בקבוצות מזוינות המתנגדות לממשלת ראש הממשלה אביי, כולל כוחות הקשורים לטיגראי.
אריתריאה מכחישה את ההאשמות.
המחלוקת חורגת מעבר לטיגראי.
הדרישה של אתיופיה לגישה אמינה לים האדום הפכה למקור מתיחות נוסף.
מאז שהפכה למדינה חסרת גישה לים עם עצמאות אריתריאה ב‑1993, אתיופיה מתארת גישה ימית כצורך אסטרטגי לאינטרסים כלכליים וביטחוניים ארוכי טווח.
נמל אסאב של אריתריאה הפך לרגיש במיוחד.
בעלי תפקידים באסמרה חוששים שהרטוריקה האתיופית סביב גישה ימית תתרגם בסופו של דבר ללחץ על טריטוריית אריתריאה. אדיס אבבה לא הכריזה בפומבי על כוונה לכבוש את הנמל, אך הצהרות אתיות חוזרות הגבירה חשד אזורי.
מלחמת טיגראי מחודשת נושאת סיכונים שלא היו קיימים באותה צורה ב‑2020.
עימות מקומי בין אדיס אבבה ל‑TPLF עלול להסתבך עם היחסים המתדרדרים בין אתיופיה לאריתריאה.
זה יהפוך קונפליקט פנימי אתיופי למשבר בטחוני רחב יותר בקצה אפריקה.
אתיופיה מנסה לגוון את השותפויות החיצוניות שלה
ברקע בטחוני מתדרדר זה, אדיס אבבה רודפת אחרי אסטרטגיה דיפלומטית רחבה.
אתיופיה אינה נראית מתמקדת בבלוק חיצוני אחד בלבד.
היא חותרת לקשרים כלכליים, ביטחוניים ופוליטיים עם מגוון שחקנים, כולל מדינות המפרץ, טורקיה, סין, ממשלות מערביות וישראל.
זה ניתן להבנה כגיוון אסטרטגי.
גודלה, אוכלוסייתה, יכולותיה הצבאיות ומיקומה במטה של האיחוד האפריקני מעניקים לה משקל דיפלומטי שמאפשר לאדיס אבבה לשמר יחסים עם שחקנים בינלאומיים מתחרים.
גישה זו יכולה לספק השקעות וגמישות פוליטית.
היא נעשית קשה יותר לשמר כאשר הביטחון הפנימי מתדרדר.
משקיעים זרים דורשים יציבות.
פרויקטים פיתוחיים תלויים בתשתיות תחבורה וגישה צפויה.
דיפלומטיה אזורית דורשת תשומת לב פוליטית.
קונפליקט פנימי משמעותי סופג את שלושת המשאבים הללו.
יחסי ישראל‑אתיופיה מתרחבים
ישראל הפכה לאחת השותפות שאדיס אבבה מחפשת לשתף פעולה איתה במגוון תחומים.
הקשר אינו חדש.
ישראל ואתיופיה חיברו עשרות שנים של שיתוף פעולה דיפלומטי ופיתוחי, כולל תוכניות חקלאיות של משב"ש, סוכנות הפיתוח הבינלאומית של ישראל.
מה שמשתנה הוא רוחב הקשר.
נשיא ישראל יצחק הרצוג ביקר באתיופיה בפברואר 2026 ופגש את ראש הממשלה אביי אחמד ואת הנשיא טאי אצקה סלאסי.
הפגישות התמקדו בהרחבת שיתוף הפעולה בחדשנות, סחר ובתחומים משותפים נוספים.
בספטמבר, השגריר הישראלי אברהם נגויס תיאר את הקשרים הבילטרליים כהולכים ומתרחבים בחקלאות, בריאות, בטכנולוגיה, במים, באנרגיה ובהשקעות.
חברות ישראליות פעילות כבר בחקלאות האתיופית, כולל ייצור פירות וירקות, וטכנולוגיות ומומחיות ישראליות נכנסות למגזר.
הממד החקלאי רלוונטי אסטרטגית מכיוון שאתיופיה נחשפת במידה גבוהה לתנודות אקלים, בצורת ולחצי ביטחון מזון.
ניהול מים מתגלה כתחום מפתח לשיתוף פעולה
המים עשויים להפוך לאחד התחומים המשמעותיים ביותר בשיתוף הפעולה בין ישראל לאתיופיה.
השגריר נגויס אמר בספטמבר שהמדינות חתמו על מזכר הבנה שמכסה תחומים כולל שימוש יעיל במים, ניטור טכנולוגי של משאבי מים ופיתוח השקיה.
לישראל היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה פיתוחי עם אתיופיה בתחום ההשקיה והחקלאות.
תוכניות משב"ש קודמות עבדו עם שותפים אתיים ובינלאומיים לשיפור חקלאות קטנה, יעילות השקיה ועמידות לאקלים.
הקשר הנוכחי ולכן נבנה על יסוד קיים ולא מייצג יוזמה חדשה לחלוטין.
לאתיופיה, המשיכה היא פרקטית.
החקלאות נשארת מקור מרכזי לתעסוקה ולפעילות כלכלית, בעוד שמתח האקלים פוגע במרבית הפרודוקטיביות.
טכנולוגיות המשפרות יעילות השקיה, ניטור מים ותפוקת חקלאות יכולות להיות בעלות משמעות כלכלית ופוליטית.
אך טענות ספציפיות שחברות ישראליות כבר השיקו פרויקטים גדולים של התפלה או חקלאות מדויקת באזורים סומלי ואפר לא צריכים להיחשב כמבוססות ללא תיעוד נוסף.
העדויות תומכות כיום בשותפות רחבה ומתפתחת במים ובטכנולוגיה חקלאית.
סייבר וטכנולוגיה נכנסים גם הם למערכת היחסים
האג'נדה הבילטרלית חורגת מהחקלאות.
השגריר נגויס ציין שישראל חולקת ניסיון עם אתיופיה ככל שהמדינה מרחיבה את תשתיותיה הדיגיטליות ומתמודדת עם דרישות גוברות בתחום הסייבר.
השגרירות גם הדגישה שיתוף פעולה בחדשנות, בטכנולוגיית בריאות, ביזמות ובהשקעות.
זה משמעותי מכיוון שהאג'נדה למודרניזציה של אתיופיה תלויה במערכות דיגיטליות.
ליברליזציה של תקשורת, טכנולוגיות פיננסיות, פלטפורמות ממשלה דיגיטליות ופרויקטים תשתיתיים חדשים יוצרים דרישות נוספות לאבטחת סייבר.
מגזר הטכנולוגיה של ישראל מציע יכולות שאתיופיה יכולה לשלב מבלי לדרוש ברית צבאית רחבת היקף שמגבילה את הגמישות הדיפלומטית של אדיס אבבה.
זה תואם את העדפת אתיופיה לשותפויות מבוססות נושא.
מלחמה פנימית עלולה לערער את סדר היום הפיתוחי
חזרת הלחימה בקנה מידה רחב בטיגראי מאיימת ישירות על אסטרטגיה זו.
נמלי תעופה הם קריטיים במיוחד במדינה שבה מרחקים ארוכים ותשתיות לא אחידות מקשים על הלוגיסטיקה.
איבוד הפעילות הרגילה במקלה, שירה ואקסום משפיע על יותר ממסעות נוסעים.
זה יכול להגביל גישה הומניטרית, פעילות עסקית ותנועת כוח אדם וסחורות.
תושבי טיגראי כבר חיברו מזון ומשכו מזומנים ב‑24 בספטמבר מתוך חשש שהאזור יחזור לתנאים דומים לאלה של המלחמה הקודמת.
החששות משקפים את היקף הקונפליקט הקודם.
מיליוני אנשים נרצחו, על‑פי הערכות של גורמים בינלאומיים ואפריקניים, בעוד שהתשתיות והפעילות הכלכלית בצפון אתיופיה ניזוקו נזק עצום.
חזרה למלחמה ממושכת תיצור עלויות פיתוח החורגות את גבולות טיגראי.
שאיפות אתיופיה לים האדום מגבירות את הימצאות האזור
המשבר הפנימי מתרחש כאשר הים האדום הופך למרכז אסטרטגי גובר.
הפרעות במשלוחים הקשורות למלחמה בתימן ולפעילות צבאית של חיזבאללה הגבירה את תשומת הלב הבינלאומית על באב אל‑מנדב והים האדום הדרומי.
ממשלות אירופיות מרחיבות דיונים על הגנה ימית על משלוחים מסחריים, בעוד מדינות סביב הקצה משנות את הערכתן את ערך הנמלים והגישה לחוף.
לאתיופיה חסרת גישה לים, זה מחזק את הטיעון שהגישה הימית האמינה היא דרישה כלכלית‑ביטחונית.
אך זה גם הופך את השאלה לרגישות פוליטית יותר.
אריתריאה רואה את אסאב דרך עדשת ריבונות.
סומליה בעבר התנגדה להסכמים אתיים שכללו את סומלילנד.
מדינות המפרץ מחזיקות באינטרסים כלכליים וביטחוניים משמעותיים סביב נמלים אזוריים.
טורקיה שיחקה תפקיד תיווך בין אתיופיה לסומליה.
לכן, סוגיית הים האדום מציבה את אתיופיה בתוך רשת צפופה של אינטרסים מתחרים.
חוסר יציבות פנימי מחליש את יכולת אדיס אבבה לנווט יחסים אלה ממקום של כוח.
הקצה נמשך לתחרות גיאופוליטית רחבה יותר
המשבר האתיופי אינו נפרד לחלוטין מהשינוי הרחב של קצה אפריקה.
סודאן עדיין במלחמה.
אריתריאה ואתיופיה הופכות ליותר חשדניות אחת כלפי השנייה.
סומליה ממשיכה להתמודד עם פיצול פוליטי ואלימות ג'יהאדיסטית.
הים האדום נמצא תחת לחץ צבאי גובר מהקונפליקט בתימן.
במקביל, מדינות המפרץ וכוחות חיצוניים אחרים מתחרים על השפעה דרך השקעות, יחסים צבאיים ותשתיות נמל.
Reuters דיווחה בתחילת 2026 שהתחרות בין סעודיה לאיחוד האמירויות הערבית מעצבת במידה גוברת יישורים פוליטיים בקצה.
לאתיופיה, זה יוצר הזדמנויות וגם סיכונים.
שחקנים חיצוניים מרובים רוצים יחסים עם אדיס אבבה.
זה נותן לממשלה האתיופית אפשרויות דיפלומטיות.
אך זה גם אומר שמחלוקות פנימיות יכולות מהר לקבל ממדים אזוריים כאשר מדינות זרות תומכות בשותפים שונים או מפרשות את צעדיה של אתיופיה דרך תחרות ביטחונית משלהן.
אתיופיה נשארת חשובה מדי למרחב כדי להתעלם ממנה
למרות בעיותיה הפנימיות, אתיופיה נותרת אחת המדינות האסטרטגיות ביותר באפריקה.
זוהי המדינה השנייה בגודלה באוכלוסייה ביבשת.
אדיס אבבה מארחת את האיחוד האפריקני.
המדינה יושבת בין מערכת הביטחון של הים האדום, מרחב נילוס, סודאן, סומליה והכלכלה המזרח-אפריקאית הרחבה.
אתיופיה גם מהווה מקור משמעותי לזרימת הנילוס הכחול ומפעילה את סכר הרנסנס האתיופי הגדול, מה שממקם אותה במרכז מחלוקות בטחון מים ממושכות עם מצרים וסודאן.
המסלול הפנימי שלה משפיע לכן על הרבה יותר ממדיניות אתיופית.
אתיופיה יציבה יכולה לתפקד כמרכז דיפלומטי וכלכלי אזורי.
אתיופיה מפוצלת תעביר חוסר יציבות למספר מדינות שכנות בו‑זמנית.
זה הופך את הקונפליקט המחודש בטיגראי לחשוב אסטרטגית עוד לפני שהמסלול הצבאי הסופי שלו ברור.
הערכה אסטרטגית: שאיפות חוץ של אתיופיה תלויות ביציבות פנימית
האסטרטגיה הדיפלומטית של אתיופיה מבוססת על גמישות.
אדיס אבבה רוצה גישה ימית ללא תלות בנמל יחיד.
היא רוצה השקעות ללא יישור עם גוש גיאופוליטי אחד.
היא רוצה שותפויות טכנולוגיות עם מדינות כגון ישראל תוך שמירה על יחסים רחבים באפריקה, במפרץ ובאסיה.
אסטרטגיה זו רציונלית למדינה בגודלה ומיקומה הגאוגרפי.
אך הצלחתה תלויה ביכולת הממשלה הפדרלית לשמור על אחידות פנימית.
הקרבות המחודשים בטיגראי יוצרים חמישה אינדיקטורים למעקב:
לכן אתיופיה מנהלת שני תהליכים אסטרטגיים במקביל. היא מנסה להרחיב את השפעתה האזורית ולגוון את השותפויות הבינלאומיות שלה, בעוד שהיא מתמודדת שוב עם שאלות יסודיות על סדר היום הפוליטי הפנימי.
הסיכון המרכזי אינו רק שהקרבות המחודשים בטיגראי יערערו את צפון אתיופיה. הסיכון הוא שהשבר הפנימי יחל להגביל את יכולת אדיס אבבה לעצב את קצה אפריקה הרחב בדיוק ברגע שבו התחרות על הים האדום, נתיבי המסחר והבריתות האזוריות מתעצמת.